David Perez System
קבוצת כלבי צייד
במשך הזמן גברה התמחותם של הכלבים השונים ומגדליהם החלו מיעדים אותם למטרות שונות. בכלבי הצייד פותחו בהדרגה מס' קבוצות:
כלבי רוח (sight hounds): כלבי רוח הינה אחת הקבוצות המוקדמות ביותר, כלבים מסוג זה מתוארים בכתבי יד פרסיים קדומים ובציורי קברים מצריים. יתרונם וערכם המיוחד הינו בשטח פתוח ריק ממכשולים אשר בו לא הצליחו הציידים להתקרב לעבר הטרף די הצורך לשימוש בקשתות וחצים. כלבים אלא אופיינו במהירות וחרישיות והיו לוכדים את הצייד לאחר מרדף. ידוע גם כי נעשה שימוש בבזים מאולפים שהיו מטרידים את הטרף ומסיחים את דעתו בעת המרדף. מוצאם של כלבי הרוח הינו במזה"ת ולאחר שיוצאו למקומות אחרים התפתחו מהם גזעים אחרים. קבוצה זו שונה משאר כלבי הצייד בין השאר בשל השימוש בעיקר בחוש הראיה לצורך הצייד.
כלבי גישוש (scent hounds): כלבים אלו פותחו מאוחר יותר באירופה ושימשו לצייד בחבורות. גזעים אלו ניחנו ביכולת לאתר עקבות ריח ובסיבולת הנחוצה לרדיפה אחר הטרף עד שיותש. חלקם שימשו להרוג את הציד וחלקם להצמידו למקום ולהשמיע קול שימשוך את הציידים למקום. כלבים אלו נבררו ע"פ חוש הריח המעולה שלהם ותאוות הגישוש שלהם.
טריירים (Terriers): מאות שנים לפני הופעת כלבי ההצבעה והבאה פותחו כלבים אלו על מנת להתמודד עם בע"ח חופרי מאורות כגון: שועלים, גיריות, חולדות וארנבות. משימתם הייתה להתחקות אחר הצייד במאורתו להרגו ולשלוף אותו החוצה או לחלופין לסמן בנביחות את מיקומו. רוב הטריירים קוטלים את טרפם ע"י אחיזה בצווארו וטלטלתו על מנת לשבור את מפרקתו. כלבים אלו פותחו באירופה ושמם נגזר מכינוי שניתן להם ע"י הגייסות הרומאים (Terarii) "טראריאי" שפירושו אדמה/קרקע. מאפייניהם העיקריים הם רגליים קצרות, תעוזה, עקשנות ומזג לוהט. לטריירים נטייה טבעית לצוד בע"ח קטנים ומטרה קטנה בתנועה מעוררת בהם תגובת רדיפה אוטומטית. בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19 הפכו כלבים אלו פופולאריים בקרב מעמד הפועלים במרכזים התעשייתיים החדשים ובתקופה זו התפתחו מגוון טיפוסים שונים.
פוינטרים, סטרים, ספניילים ורטריברים (הצבעה, הברחה, הבאה) , Gun dogs: לאחר המצאת הרובה התפתח ענף נוסף שבו נעשה שימוש בכלבי הצייד. כלבים בעלי חוש הרחה שימשו לאיתור הצייד, אחרים שימשו להברחת הצייד ממחבואו וקבוצה נוספת שימשה ע"מ לשאת את הטרף ולהביאו אל הצייד. מכלבי "ההבאה" נדרש פה רך על מנת שלא לפגוע בצייד הנישא. "המצביעים" היו צריכים לקפוא במקומם כאשר הבחינו בריח ונדרשה מהם סבלנות רבה ואיפוק. באמצעות ברירה קפדנית בוססו בגזעי כלבים אלו התכונות הרצויות.
פוינטרים (Pointer)
גזע זה פותח כהשלמה להמצאת רובה נטען לוע (ששימש לצייד עופות) המסוגל לירות ירייה אחת ואח"כ יש להטעינו מחדש, טעינתו ארכה כדקה ויותר. כדי להשתמש בנשק זה ביעילות היה צורך בכלב שיוביל בשקט למקום המסתור של חיית הציד ובשקט יצביע על מיקומה. הפוינטר ניחן בחוש שמע וריח מצוינים וביכולתו לנוע לאט מאד בביטחון ובשקט. כמו כן הפוינטר מסוגל להתגנב בחשאי בתוך סבך כאשר ראשו מורם ולהתחקות אחר ריחות הנשאים באוויר. כאשר מאתר הפוינטר את החיה הניצודה הוא קופא כשראשו ולפעמים כל גופו מופנה הישר לעבר המטרה ובדרך כלל אחת מרגליו הקדמיות מורמת מן הקרקע. לעיתים השתמשו ציידים בשני כלבי פוינטר לתילות (טריאנגולציה), נקודת ההצטלבות של קווי הראיה של שני הכלבים ציינה את מיקום המטרה. בשימוש בכלב אחד לא ניתן לדעת את מרחקה של המטרה. התנהגות דומה להצבעת הפוינטר נצפתה אצל זאבים כאשר הפרט המוביל עוצר במקומו בתנוחה המצביעה לעבר מיקום הטרף ונשאר בתנוחה זו עד ששאר חברי הלהקה מתקבצים סביבו ומקבלים את המידע. הזאב נשאר בתנוחה זו רק שניות אחדות עד דקה שלא כמו פוינטרים טובים המסוגלים לעמוד בתנוחה במשך זמן רב ואף תועדו זמנים של שעה ויותר. נטייתו של הפוינטר להצביע (מכאן שמו-to point) היא מולדת וגורי פוינטר נוקטים תנוחות הצבעה בחשיפה לגירוי (המדמה ניצוד) גם ללא כל אילוף.
רטריברים (retriever)
בסוף המאה ה-18 השתנו סגנונות הצייד עקב גידול בצפיפות האוכלוסייה ושינויים באזורים הטבעיים הנגישים. בעקבות נסיבות אלו פותח סגנון צייד קבוצתי אשר בו היו הולכים הציידים בשורה על פני שדה ויורים בעופות המוחרדים על ידי התקרבותם (בעיקר חוגלות ופסיונים). לשיטה זו נדרש כלב המסוגל לאתר עופות שנורו ונפלו לקרקע ובעת פקודה שתינתן להביאם ללא פגע, לתפקיד זה פותח גזע המצטיין בדרישות הנ"ל. הרטריברים ניחנים בכושר מעולה לעקוב אחר מסלול נפילה ולחשב היכן יפגע העצם בקרקע. הבאת הצייד הירוי מבלי לאכלו בדרך הוא דפוס התנהגות אשר נצפה אצל זאבים כשהם נושאים מזון למאורתם, אוכל לנקבות מניקות ולגורים ואף לחברי להקה שנותרו מאחור ע"מ לשמור על אזור המאורה.
סטרים (Setter)
אבותיו של גזע זה הם ספניילים, הטרייר האירי והפוינטר הספרדי. בעבר היה הסטר כלב אדמוני-לבן ואילו הצבע האדמוני הטהור הופיע רק במאה ה-19 ונעשה פופולארי. הסטר האדום-לבן עדיין מגודל ככלב עבודה באירלנד. מאז המאה ה-17 גודלו כלבי הסטר ככלבי צייד, בעקבות שיפור כלי הנשק למטרות ציד נדרש האדם לשפר את יכולת הכלבים. רובים הנטענים במהירות אפשרו קצב ירי גדול יותר ולטווח ארוך יותר, שמם Setter מקורו במלה (Sitter מתיישב) בא מתנוחת החצי ישיבה שאומצה על ידי הכלבים כדי להראות לציידים היכן נפלה הציפור הניצודה. תפקידו של הכלב היה לעצור במקומו ולהתיישב כשמבטו מופנה לעבר המטרה, לאחר פקודה נדרש להתקרב אל העוף ולהבריחו. תנועתו לעבר הצייד גלית וזנבו נע מצד לצד במהירות גוברת דבר המאפשר לציידים לצפות בדיוק רב מתי יזנק העוף ממחבואו אל האוויר. כלבי הסטר אומנו להמתין בסבלנות מבלי לגעת בצייד עד שייאסף ע"י הבעלים.
ספניילים (Spaniels)
בסוף המאה ה-12 יצגה המלה שם כולל לכלבים שהובאו מספרד לאנגליה. כלבים אלו היו ידועים ביעילותם בהשבת עופות שנורו ונפלו למים. ישנן תעודות מסוף המאה ה-14 המעידות על הכלאה בררנית ושיטתית של ספניילים. בשושלת אחת נבררה יכולת עבודה טובה במיוחד במים ובשושלת אחרת נבררה עבודה טובה ביבשה בשדות. ספנייל המים האמריקאי וספנייל המים האירי של ימינו מוצאם בשושלת שבה נבררה יכולת עבודה טובה במים. הזנים הפופולאריים ביותר שמוצאם מן הטיפוח הבררני לעבודת יבשה הם: קוקר ספנייל, וספרינגר ספנייל. הקוקר ספנייל (Cocker spaniel)קרוי על שם חרטומן היערות (Woodcock) עוף הציד הנפוץ בזמנו, הוא נחלק לשני גזעים נפרדים: האמריקני והאנגלי, האמריקני התפתח מהאנגלי והובא ע"י מתיישבים לאמריקה בשנת 1880 שם התפתח כגזע נפרד ע"י הרבעה סלקטיבית שהותאמה לצרכי הציידים האמריקאים. הספריגר ספנייל ((English Springer Spaniel שימש להחרדה (to spring) של בע"ח גדולים לתוך רשתות ציד.
קבוצת כלבי רועים
עם תחילת ביות בע"ח נוספים נתגלה ערכו של הכלב ברעיית עדרים. בנוסף אומנו כלבים לליווי, זירוז עדרים ושמירה עליהם מפני זאבים, דובים וטורפים נוספים. אצל כלבי רועים נוצלו האינסטינקטים שמקורם בזאב ומאופיינים בשמירת המבנה הקבוצתי של בע"ח שמהם יבחר הטרף, הנסתם למקום מסוים וניתוק פרט יחיד משאר קבוצתו. התנהגויות צייד אלו מבוססות על מספר אינסטינקטים שמקורם בזאב:
דפוסי עבודתם של כלבי רועים נובעים מניסיונם לבצע את עבודתם של כתריסר זאבים, הכלב מנסה לבצע את המשימה של הלהקה ומגלם את תפקיד כל הפרטים בלהקה. בתחילה הוא קובע לעצמו באיזה מרחק מן העדר הלהקה תתמקם. לאחר מכן הוא ממהר לתפוס את כל התחנות במעגל הכיתור תוך שהוא עוצר בכל נקודה בה היה אמור להיות חבר להקה ובכך גורם לעדר להתכנס למרכז.
כלבי זירוז העדרים (heelers) התפתחו כתוצאה מתחרות על תפיסת האזורים הטובים למרעה, כלבים אלו נדרשו ללכת בעקבות העדר ולזרזו ע"י נשיכת עקביהם של הפרטים הנשרכים מאחור, בכך היוו כלבים אלו נכס חשוב ביותר לרועים. מאפייניהם גוף שרירי, רגליים קצרות, בעלי יכולת לנוע בזריזות ולהתחמק מבעיטות. לעומתם את כלבי השמירה על העדרים העדיפו הרועים בעלי מבנה גוף גדול וחזק שיאפשר להם להתמודד עם חיות הטרף, כמו כן בכלבי השמירה פותחו תכונות כגון: עמידות, דריכות ועצמאות.
קבוצת כלבי השפיץ (Spitz type – northern dog breeds)
קבוצה זו נבדלת בהופעתם הייחודית אשר השתמרה עקב בידודם באזורים הצפוניים הקרים. הקבוצה מאופיינת בזנב זקוף המסתלסל מעל לגב, פנים מחודדים הדומים לפני זאב, אוזניים קצרות ומשולשות ורעמה עבה מסביב לצוואר. לקבוצה זו משתייכים עשרות גזעי כלבים, מוצאם של כולם מאזורים צפוניים כגון: אלסקה, סיביר וצפון אירופה. בעבר היו אלא הכלבים היחידים שהיו מצויים באזורים הסוב-ארקטיים. כלבי שפיץ שימשו את האסקימוסים ועמיתיהם הסיביריים למשיכת מזחלות, כינוס עדרים ועבודות נוספות. לקבוצה זו משתייכים גם מס' זנים שמקורם באסיה כגון: האקיטה, שיבה אינו ועוד.
קבוצת דמויי דוגה (dogge type)
הגדרת קבוצה זו היא הבעייתית מכל הקבוצות משום שנכללים בה מס' גזעים בעלי שוני רב. ע"פ עדויות היסטוריות קבוצה זו כוללת את הגזעים שמקורם בגזע הכלבים המולוסיים (canis molossi) אשר שמם ניתן להם ע"ש שבטים שגידלו כלבים אלו לצורך שמירה על עדרים ,מגורים ואף בתור כלבי מלחמה. ישנם עיטורי אבן בדמות כלבים אלו אשר נמצאו בחפירות בסוריה ומתוארכים משנת 640 לפנה"ס. כלבים אלו הובאו ליוון ככל הנראה ע"י הפרסים ושבטים לוחמים נוספים בסביבות 480 לפנה"ס, מוצאם המדויק אינו ידוע אולם יתכן שמקורם בסוריה או באזור תורכיה. בשנת 380 לפנה"ס תועדו בכתב הכלבים המולוסיים לראשונה ע"י אריסטו (Aristotle). ע"פ עדויות היסטוריות ככל הנראה גזע המולוסיים נחלק בעבר לשני סוגים: כלבי שמירה על עדרים וכלבי שמירה על מגורים. כלבי העדרים בד"כ היו לבנים ע"מ להתאימם לצבעי העדרים ולמנוע את הפחדתם. כלבי השמירה באזורי המחייה היו בד"כ שחורים כיוון שכך נראו מאיימים יותר באור יום ואילו בלילה היה קשה לגורמים עוינים לאתר את מיקומם. כלבים אלו אופיינו באכזריותם, אומץ ליבם, חוש טריטוריאלי מפותח מאד ונאמנות לבעליהם. המלה דוגה Doga באנגלית עתיקה צינה בעבר כלבים גדולים אשר שימשו למלחמה ושמירה וממנה נגזרו המילים (Dogo-בספרדית), (Dogue-צרפתית),(Dogge-גרמנית), המילה Mastiff ציינה אף היא כלבים גדולים בגרמנית. על אף שהמסטיף לסוגיו הינו הבולט ביתר בקבוצה זו כיום נהוג לכנות קבוצה זו דמויי דוגה ולא דמויי מסטיף על מנת לא ליצור בלבול עם זני מסטיף חדשים שקיימים היום.
שנאוצר ופינצ'ר Pinscher and Schnauzer
גזע הפינצ'ר התפתח באזור גרמניה והוא אחד מאבותיהם של השנאוצ'ר, דוברמן, פינצ'ר ננסי וסוגי פינצ'ר נוספים. השנאוצ'ר הבינוני כונה בעבר פינצ'ר בעל שיער זיפי (wire haired pinscher) עד שהוחלט להפריד בין שני הגזעים בשנת 1878. שני גזעים אלו מוצגים בספרות כבר בשנת 1884. ישנן עדויות לכלב הדומה לשנאוצר הבינוני כבר מן המאה ה-16. מהשנאוצר הבינוני פותחו גם השנאוצר הענק והננסי על ידי הרבעה עם גזעים נוספים.
קבוצת כלבי לוויה וזעירים (Toy dogs)
כלבים אלו פותחו בנפרד באירופה ובמזרח הרחוק ונועדו לספק חברה ובידור לאצולה ,המעמדות הגבוהים והקיסרים. גזעים אלו קיימים לפחות אלפיים שנה. בגזעים אלו ישנה חשיבות לממדים קטנים. במס' גזעים הושגו ממדים מזעריים רק בתקופה האחרונה. רוב גזעי השעשוע של זמננו קרובים לגזעים גדולים מקבוצות אחרות.
קבוצה הדקלים (dachshunds)
תיאורים של כלבים בעלי גוף מוארך ורגליים קצרות אשר שימשו לצייד גיריות ניתן למצוא החל מהמאה ה-15. יתרונו של גזע זה הוא יכולת העיקוב הדומה לקבוצת ההאונדס ולגודלם ומזגם אשר דומה לטריירים. תכונות אלו סייעו לצייד גיריות, שועלים וארנבות על הקרקע ובמחילותיהם. משמעותו של השם dachs hunds)) בגרמנית הוא כלב גיריות. בתחילת המאה ה-17 הפך dachs hunds)) לשם כולל לשני כלבים בעלי פרווה שונה: פרווה חלקה (Smooth Dachshund) ופרווה ארוכה (Longhaired Dachshund) , בשנת 1890 הוכנס גם בעל הפרווה הזיפית (Wirehaired Dachshunds) לקטגוריה זו.
כיום מקובל לחלק את הגזעים ל 10 קבוצות:
קבוצה 1- כלבי רועים: לקבוצה זו משתייכים כל כלבי הרועים למעט כלבי בקר שוויצרים (sheepdogs and cattle dogs – exept swiss cattle dogs).
קבוצה 2- פינצ'ר, שנאוצ'ר ודמויי דוגה: פינצ'רים, שנאוצרים, דמויי דוגה ,כלבי הרים ובקר (pinscher and schnauzer, molossoid breeds, mountain and cattle dogs).
קבוצה 3- טריירים: כוללת את כל גזעי הטרייר השונים (terriers).
קבוצה 4- דקלים: כל גזעי הדקל (dachshunds).
קבוצה 5- כלבי שפיץ: גזעי השפיץ וטיפוסים פרימיטיביים (spitz and primitive types).
קבוצה 6- האונדס: מאופיינת בצייד באמצעות חוש הריח (scent hounds and related breeds).
קבוצה 7- כלבי צייד: מתייחסת לכלבי הצבעה ובה נכללים כל הפוינטרים והסטרים (pointing dogs).
קבוצה 8- רטריבר וספנייל: כוללת את גזעי הרטריבר , הספניילים וכלבי המים. (retrievers, flushing dogs, water dogs)
קבוצה 9- כלבי לוויה זעירים: בקבוצה זו נכללים גם מס' גזעים הקשורים למשפחות כלבים גדולות (companion and toy dogs).
קבוצה 10- כלבי רוח: מאופיינת בצייד באמצאות חוש הראיה (sighthounds).
מקורות:
2022© כל הזכויות שמורות David Perez System
